החלטה בתיק מ"ת 51277-02-13 - פסקדין

רקע

1. 1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו. בד בבד עם הבקשה הוגש נגד המשיב כתב אישום אשר אוחז חמישה אישומים, שבכולם מיוחסות למשיב עבירות אלימות כלפי בת זוג. לפי הנטען בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום והחל מיום 16.11.12 היו המשיב והמתלוננת בני זוג נשואים. במספר מועדים שונים תקף המשיב את המתלוננת, החל מחופשתם הראשונה לאחר נישואיהם (אשר לא ניתן לכנותה בשם ירח דבש), ואף לאחר חזרתם לארץ, במהלך מספר חודשים. מדובר באלימות חמורה ומשמעותית שבוצעה לכאורה על-ידי המשיב במספר הזדמנויות שונות, כפי שתואר בהרחבה בהחלטה בדבר הראיות לכאורה.
2. 2.         בהחלטה קודמת נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. מובן הדבר כי קיימת אף עילת מעצר של מסוכנות. הסוגיה שבמחלוקת הינה סוגיית חלופת המעצר.

תסקיר שירות המבחן

1. 3.         בעניינו של המשיב נתקבל תסקיר מעצר מאת שירות המבחן. שירות המבחן נפגש עם המשיב, עם המתלוננת ועם המפקחים המוצעים. שירות המבחן מציין כי המשיב, בן 22, נשוי מזה כ- 4 חודשים למתלוננת. לחובתו של המשיב מספר הרשעות קודמות. המתלוננת נמצאת כיום בחודש הרביעי להריונה. המשיב תיאר קשיים שעלו במהלך נישואיהם, ומעוניין בחזרת בני הזוג לחיים משותפים. שירות המבחן התרשם כי המשיב מתקשה להתייחס לחלקו בקשיים במערכת הזוגית ולמוקדי בעייתיות אפשריים בזוגיות. בשיחה עם המתלוננת, שהינה בת 19, ומתגוררת כיום עם הוריה בטירה בבית הוריה, תיארה הלה עימותים סביב הנושא הכלכלי. שללה הפעלת אלימות כלפיה, ותיארה אלימות מילולית והיזק לרכוש מצידה. מעוניינת בחזרה לחיים משותפים עם המשיב. שירות המבחן התרשם משני אנשים צעירים ולא בשלים שטרם גיבשו קשר זוגי יציב ומנגנוני תקשורת מקדמים. כן התרשם מדינאמיקה של מאבקי כוח ביניהם, אשר מייצרת מצבי עימות ותסכולים עתידיים. לכן, המשך היחסים, ללא טיפול למניעת אלימות במשפחה, מהווה בסיס לסיכון להידרדרות לאלימות זוגית.
2. 4.         שירות המבחן בחן את המפקחים המוצעים. בני המשפחה היו ממוקדים אמנם בגוננות על המשיב ובשלילת דפוסים אלימים בהתנהגותו, אך צפו כי יתקשו לשמש גורם של ויסות והרגעה. שירות המבחן שוחח עם אף מר ר' ע', כבן 65, מנכבדי הכפר, ושירות המבחן התרשם כי הלה מבין את מורכבות היחסים בין בני הזוג, מגלה גמישות בעמדותיו ומבין את תפקידו כמפקח. בשל המגבלות על הפיקוח שהוצע על-ידי בני המשפחה, ובשים לב לריחוק מהמתלוננת, העריך שירות המבחן כי שילובו של מר ר' ע' בפיקוח, לצד פיקוח אלקטרוני, יאפשרו תוכנית שחרור שיש בה כדי לצמצם את הסיכון כלפי המתלוננת. לפיכך, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב.

טיעוני הצדדים

1. 5.         לטענת ב"כ המבקשת, עו"ד קרן פינקלס, עברו הפלילי של המשיב בתחום האלימות אינו מוטל בספק. המשיב אף ריצה מאסר בן 24 חודשים בגין עבירות אלימות, ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. לחובתו אף הרשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית, אשר ממנה עולה כי לא ניתן ליתן בו אמון. המשיב שולל דפוסים אלימים. המשפחה מגוננת עליו ומטילה את האחריות על המתלוננת. המלצת שירות המבחן אינה עומדת ביחס ישיר לתוכן התסקיר, ואף פיקוח אלקטרוני אינו בגדר מילת קסם. גם עמדת המתלוננת היא מגמתית. לפיכך, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו.
2. 6.         לטענת ב"כ המשיב, עו"ד חן מאירי, המשיב עבר תהליך של הפנמה בתקופת מעצרו. תחילה היה נתון בנוקשות מחשבתית, וכיום מגלה נכונות לשקם את המערכת הזוגית באמצעות מטפלים פרטניים וקבוצה למניעת אלימות במשפחה, ובכוונתו ליטול אחריות למעשיו. החלופה המוצעת היא הרמטית, ולפיקוח התגייס אף אחד מנכבדי הכפר. נערכה סולחה בין הצדדים. לפיכך, עתרה ב"כ המשיב לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולהורות על שחרורו.

דיון והכרעה

1. 7.         אין מחלוקת על כך שקיימת מסוכנות ממשית מצדו של המשיב כלפי המתלוננת. מדובר במסוכנות קונקרטית.
2. 8.         שירות המבחן בחן ביסודיות את המקרה, שוחח עם המשיב, עם המתלוננת, עם בני המשפחה, וכן עם אחד מנכבדי הכפר. התסקיר הינו מקיף וממצה. שירות המבחן לא התעלם מהקשיים שבמשיב עצמו, אשר הינו בעל עבר פלילי, ולא נטל אחריות למעשיו, ומהמפקחים אשר הציגו עמדה מגוננת. עם זאת, הציג שירות המבחן מתווה, אשר כולל הסתייעות באחד מנכבדי הכפר ובאיזוק אלקטרוני, שיהיה בו כדי להפחית את מסוכנות המשיב. לאחר שבחנתי את התסקיר, סבורני כי מן הראוי לאמץ את המלצתו. בעניין זה, הלכה היא כי יש ליתן משקל רב להמלצת שירות המבחן. יפים לעניין זה דברי המשנה לנשיאה, כב' השופט א' ריבלין בבש"פ 7379/11 פלוני נ' מדינת ישראל (9.11.11):

"כפי שבית משפט זה כבר פסק פעמים רבות בעבר (ראו למשל: בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (לא פורסם, 6.7.2001); בש"פ 11022/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 27.12.2007)) מסוכנות העציר אינה תנאי מספיק למעצר עד תום ההליכים, כאשר ניתן לאיינה בדרך של חלופת מעצר. במקרה זה, שירות המבחן השתכנע כי הפיקוח המוצע על העורר מספק ולא הוצגו נימוקים כבדי משקל אשר יצדיקו את הסטייה ממסקנה זו. אמנם בית המשפט המחוזי התרשם כי מדובר באדם מניפולטיבי ובעל אישיות בעייתית, אך נראה כי קיימים אמצעי פיקוח, ובראשם האיזוק האלקטרוני, אשר מסוגלים להמעיט גם מחומרתו של חשש זה. העובדה שאם העורר מאמינה בחפותו של בנה, כשלעצמה, אינה מבטלת מיניה וביה את האפשרות כי היא או המפקחים המוצעים האחרים יעמדו באחריותם למנוע את הפרת תנאי המעצר. ער אני לכך שבית המשפט המחוזי קבע כי אם העורר לא הותירה עליו "רושם חד ואסרטיבי", אך שקלול ההתרשמות השונה של שירות המבחן והעובדה כי האם היא רק אחת מן המפקחים המוצעים, מלמדת כי ראוי לאמץ את המלצת שרות המבחן".

1. 9.         כמו-כן, מן הראוי ליתן משקל רב לעמדת המתלוננת. במקרה דנן, אף אם יש להתעלם מדברי המתלוננת אשר שללה אלימות פיזית כלפיה, הרי שיש ליתן משקל לעמדתה, כפי שהובאה באמצעות שירות המבחן, לפיה היא פועלת מתוך רצון להמשך הקשר, ומעוניינת בחזרה לחיים משותפים עם המשיב. לעניין חשיבות ההתחשבות בעמדת המתלוננת, מן הראוי להפנות לדברי כב' השופט ח' מלצר בבש"פ 3821/11 מימוני נ' מדינת ישראל (20.6.11):

"אכן, עם התגברות המודעות ל"תסמונת האישה המוכה", בתי המשפט נזהרים לרוב מלהסתמך על בקשות והצהרות של מתלוננות המבקשות להתחשב בבני זוגם האלימים, לעיתים גם בשל החשש שמא הדברים נאמרים בשל לחצים חיצוניים (ראו למשל: בש"פ 260/06 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.2.2006)) ואולם, כפי שנקבע בעניין דוידוב, עלינו להיזהר לבל נבטל "אוטומטית" את דברי המתלוננת מתוך גישה פטרנליסטית המבקשת להגן עליה כאילו היא איננה יודעת להחליט אף פעם לגבי עתידה, בהנחה שהיא סובלת תמיד מ"תסמונת האישה המוכה".

1. 10.        בנוגע ליחסו של המשיב עצמו לעבירה, סבורני שיש לקבל את טענות ב"כ המשיב לכך שחל שינוי בעמדת המשיב עצמו. התרשמותי היא שאכן חל שינוי מסוים בהתייחסותו של המשיב עצמו מתחילת מעצרו ועד עתה, וניתן להבחין בניצנים ראשונים של רצון לנטילת אחריות ולקבלת טיפול. סבורני כי אכן תקופת מעצרו של המשיב מזה למעלה מחודש וחצי, העבירה למשיב מסר ברור בדבר חומרת מעשיו, ויש ליתן לדברים אלה משקל. המשיב הינו אמנם בעל עבר פלילי, אך אין בעברו הפלילי עבירות של אלימות במשפחה. סבורני כי על אף עברו הפלילי, ניתן ליתן אמון במשיב שיקפיד על תנאי השחרור.
2. 11.        עוד יש ליתן משקל לכך שהמתלוננת נמצאת בבית הוריה בטירה, בעוד שמקום מעצר הבית המוצע הינו בכפר ברא.
3. 12.        שמעתי את המפקחים המוצעים והתרשמתי לגביהם. בנוגע למר ראדי עסאי, מנכבדי הכפר, התרשמתי כי הינו בעל השפעה חיובית על המשיב עצמו ועל בני המשפחה, וכי יש ביכולתו להוות גורם ממתן ומגשר. התרשמתי לחיוב אף ממר עבד אל ח' ע' ומגב' ע' ש' ומאמו גב' מ' ע'. לעומת זאת, אין ביכולתי לאשר את מר מ' ע', שהינו בעל עבר פלילי.
4. 13.        אודות העדפת אפשרות השחרור על פני המעצר ניתן ללמוד אף מהחלטת כב' השופט א' רובינשטיין בבש"פ 1802/13 מדינת ישראל נ' אבו ג'אבר (12.3.13), שבה אושרה החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיאה א' יעקב) להורות על שחרורו של משיב שהואשם בעבירות של ניסיון לרצח ונשיאת נשק. לאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לאחר תסקיר שלילי שנמנע מהמלצה על שחרור וכאשר לחובתו של המשיב עבר פלילי, אישר בית המשפט העליון את שחרורו של המשיב. מסקנות בית-המשפט העליון באותו עניין יפות מקל וחומר למקרה דנן.